איך בודקים שילוט והכוונה נגישים

שלט נגיש צריך להופיע במקום שבו מתקבלת החלטה ולהוביל ליעד בפועל. לא כל שלט חייב לכלול כתב מישושי או ברייל, והדרישה המדויקת תלויה בסוג השלט ובהוראות החלות.

עוקבים אחר רצף ההכוונה

מתחילים בחניה, במדרכה או בכניסה ועוברים אל מוקדי השירות, המעלית והשירותים. בכל נקודת פיצול בודקים אם אדם שאינו מכיר את המקום יכול לבחור את הכיוון הנכון.

כאשר כניסה או דרך רגילה אינן נגישות, השלט צריך להפנות לחלופה הנגישה במקום ובזמן המתאימים. שלט שמופיע רק אחרי החסם אינו מועיל.

בודקים קריאות והבנה

בודקים ניגוד חזותי, תאורה, השתקפות, גודל אות, מרווח ומיקום לפי סוג השלט והתקן החל. הטקסט צריך להיות קצר, עקבי וברור, והסמל צריך לתמוך במסר ולא להחליף ניסוח נחוץ.

בודקים את השלט ממרחק ומזווית השימוש הצפויים בלי להסתמך על צילום מוגדל. עציץ, דלת פתוחה או תור לקוחות עלולים להסתיר אותו.

בודקים מידע מישושי במקום שנדרש

כאשר נדרשים תבליט או כתב ברייל, בודקים את נוסח המידע, המיקום, הגובה והיכולת להגיע אליו בלי מכשול. ברייל שגוי או שלט שמותקן מעבר לחפץ אינו נותן מענה.

יש להבחין בין שילוט הכוונה, שילוט מידע, זיהוי חדר וסימני אזהרה. לכל סוג עשויות לחול דרישות שונות, ולכן אין להעתיק פתרון אחד לכל השלטים.

רשימת בדיקה

קיים רצף הכוונה מנקודות ההגעה אל השירות.
שלט מופיע לפני כל נקודת החלטה מהותית.
הטקסט והסמל ברורים ובניגוד חזותי מתאים.
השלט אינו מוסתר ונראה ממסלול השימוש.
מידע מישושי וברייל נבדקו במקום שבו הם נדרשים.

מקורות רשמיים להמשך בדיקה

המקורות הרשמיים הם הקובעים. יש לוודא שהמסמך וההוראות בתוקף במועד הבדיקה.